ב"ה              ט"ו באב תשע"ג                                                       יהושע סוקול

 

על האהבה ועל הצניעות

 

כיום מדברים יותר ויותר על גדרי הצניעות והיחסים בין המינים, כך שהעיסוק הזה הופך להיות אף כעין שיגעון. מחד, בחברה החיצונית הפריצות חוגגת והעיקרון "בהסכמה הכול מותר" מגיע עד כדי היפוכו – ניתן להושיב בכלא  כל אדם כולל נשיא המדינה על מעשים שהם בגדר התנהגות מקובלת בפועל בחברה – שהרי לך תוכיח כי היא אכן הסכימה! מאידך, בחברה הדתית צצה תופעה של רעולות פנים, אב מרגיש צורך לשאול את הרב האם מותר לו להחליף טיטול לבתו התינוקת, בנות אולפנה מקבלות הנחיות ללבוש בגד ים במקלחת והבנים קופצים למקווה במקום לרדת במדרגות (תוך סיכון לא מבוטל) כדי שערוותם לא תיחשף חלילה שתי שניות נוספות. יחד עם זאת שיעור הגירושין נוסק ובעיית הרווקות מחריפה. ומי יודע האם לא טרחה מרובה למען צניעות הבנות גרמה לראש אולפנה מוערך לשכוח את בתו התינוקת ברכב...

 

 

מוחלט או יחסי?

 

בעולם ההלכה מקובל לטעון כיום כי גדרי הצניעות (גם לגבי לבוש האישה) הינם מוחלטים ונלמדים מהתלמוד. לדעה זו יש קושי רב להסתדר עם העובדה הפשוטה כי פרטי דיני לבוש האישה (בניגוד להלכות איסור ייחוד, למשל) לא נידונים במפורש לא בתלמוד וכנראה לא בראשונים (לפחות לא אצל הרמב"ם). מה שנאמר (ברכות כד.) "שוק באישה ערווה... קול באישה בערווה" – נאמר לגבי איסור אמירת דבר שבקדושה. נציין כי אמירה כזו אסורה גם בבית שימוש ובבית בורסקי, אך אין להסיק מכאן כי בית שימוש ובית בורסקי אסורים. צניעות האישה מוזכרת עוד פעמים אחדות בתלמוד (גיטין צ, כתובות ע"ב) אך שם התיאור מעורפל עוד יותר.

נציין בהקשר זה כי לא תלמוד, לא מדרשים ולא היסטוריונים (כולל יוספוס פלאוויאוס) לא מזכירים שוני מהותי בין אופן לבוש נשות ישראל לבין אופן לבוש הגוייות. יחד עם זה אופן הלבוש של נשות רומא, למשל, ידוע היטב: שמלה ארוכה אך שרוולים קצרים. שלא לדבר על כך כי עוד לפני 50 שנה גדרי צניעות הלבוש בחברה הדתית היו מקילים בהרבה – למשל, בתמונות ארכיון של מכללת "אפרתה" (שפורסמו במהלך הקיץ בעיתון "בשבע") הבנות לובשות שרוול קצר. אגב, באקלים החם של ארצנו לשרוול קצר יש חשיבות פיזיולוגית רבה: בפנים המרפק נמצאות בלוטות זיעה חשובות, כך שאוורור המרפקים תורם למאזן בריא של חום הגוף.

נציין עוד כי הקשר בין צורה הלבוש לבין ההתנהגות, אעפ"י שקיים – אינו חד-משמעי וגם בחברה החיצונית יש בנות צנועות אשר מתלבשות בהתאם למקובל בחברתן, כי אינן מעלות על הדעת אפשרות אחרת. מאידך בתמונות שצולמו לפני 50-100 שנה ניתן לראות זונות אשר אכן נראות כזונות אעפ"י שלבושן תואם את הלכות הצניעות המחמירות של ימינו. ובכלל עד אמצע המאה ה-20 צורת הלבוש (כולל במשרדים) הייתה צנועה בהרבה, אך ההתנהגות המינית – חופשית בהרבה ביחס לזמננו. על האווירה במשרדים דאז מעידים בין השאר מושגים כגוןoffice wife" " באנגלית או "секретутка" (secretute) ברוסית.

בהקשר רחב יותר של היחסים בין המינים יש לציין כי לאורך רוב שנות ההיסטוריה המשפחה היוותה תא הישרדות, כלי חיוני להמשך החיים המיידיים. גם בתורה אהבה לכתחילה בין בני הזוג מופיעה רק אצל יעקב (ובדיעבד – אצל יצחק, דור אחד בלבד קודם). זרמים מסוימים במסורת ממשיכים את קו ההכרח הנ"ל: יש אנשים (ובעיקר נשים) אשר חיים ללא אהבה וחשים אסירי עולם בנישואיהם.

למעשה "אהבה עד הקבר" כתרחיש מצוי התאפשרה רק במאה האחרונה עם הארכת תוחלת החיים. יחד עם זאת האידיאל של דביקות זוגית מופיע כבר בסיפור בריאת העולם.

כיום המשפחה איבדה את משמעותה כתא הישרדות פיזית, מה שהיה נכון עוד לפני מאה שנה. אעפ"י שלמדיניות שמאלנית (הדוחפת את האישה לשוק העבודה) יש חלק בזה, עיקר השינוי – בזכות התפתחות הטכנולוגיה והרחבת גבולות חופש הפרט. לכותב שורות אלה אין ספק כי התא המשפחתי אכן חיוני להישרדות הציוויליזציה, אך החיוניות הזאת כבר אינה מיידית ואינה כפשוטה.

 

 

מהו התקן?

 

אם כן, האם ניתן לומר כי הכול "כמנהג המדינה", דהיינו מותר לחברה לקבוע כל תקן שתרצה (מה שנקרא בלשון תורת המשפט "חוק פוזיטיבי")? כנראה לא. אלא שגדרי הצניעות אכן ניתנים מלמעלה ("חוק טבעי") אך כברוב המקרים לא ניתנים במפורש אלא יש לנסחם ע"י ניסוי וטעייה תוך התבוננות בתנ"ך, במסורת ובניסיון האנושי. וכאשר מתבוננים בניסיון האנושי – נכון כי מקצת השבטים הפראיים מתהלכים ללא לבוש כלל, אך היכן הם נמצאים מבחינת ההתפתחות? נכון כי בחברה המערבית של היום נשים מתהלכות ברחובות קריה כמו בחוף ים – אך לאן כל החברה הזאת הולכת עם הרס יחסי המשפחה, הצטמצמות האוכלוסייה, התאסלמות ועוד? כך שאין לקחת את דרכיהם כאמת המידה, יש לקבוע כללים חדשים.

כנראה יש חשיבות ברמות צניעות שונות כאשר מדובר במקומות שונים ונסיבות שונות: רשות היחיד (בית פרטי) בפני בני הבית ובפני אחרים, חוף ים, פארק, רחוב, משרד, בית כנסת. בתור הקו המנחה הייתי מציע את תקן "המזרחי" אשר אנו רואים בתמונות הארכיון של בנות "אפרתה": שמלה המכסה את הברך ותו לא, שרוול קצר (חצי זרוע), מחשוף עד עצמות הבריח בערך. וכמו שמקובל עוד היום בחלק מן החוגים, אין לאסור מכנסי נשים ובלבד שהאחוריים יהיו מכוסים עד כחצי ירך ע"י חולצה ארוכה או שמלה/חצאית קצרה (ולמכנסיים רחבים כגון "אלאדין" אין בזה צורך). תקן הלבוש לאישה המקל ביותר לענ"ד – בגד ים מלא כולל שרוולים ומכנסיים קצרים (חצי זרוע, חצי ירך).

אגב, אין להתעלם מגדרי הלבוש לאיש – למשל, גופיה ללא שרוולים ומכנסיים קצרים יש לענ"ד להוציא מחוץ למקובל ברחוב, במשרד וכו'.

שאלה חשובה נפרדת שלא נידונה כאן: מי אמור לאכוף את גדרי הצניעות – מלך או סנהדרין (למשל, בזמן הזה הופעה בלבוש "בלתי הולם" במקום ציבורי מהווה עבירה פלילית ברוב המדינות ולפעמים אף נאכפת).

 

כאשר בעז"ה נתחיל לשנות את המקובל היום, המציאות ללא ספק תפתיע אותנו. אך חייבים להתחיל כי "עת לעשות לה' – הפרו תורתך."